אחת השאלות שאני נשאלת המון פעמים,
היא למה המורה לא עושה את התנועות עם התלמידים במהלך המפגש.
אנשים רגילים למורה שמדגים איך עושים.
איך מתכופפים, איך הולכים, איך בדיוק מזיזים את הידיים.
בפלדנקרייז המורה לא מדגים.
אני נותנת הוראות ומסתכלת עליכם איך אתם עושים את ההוראות.
למה?
חיקוי זו דרך למידה לא ממולצת לאורך זמן
כולנו רוצים להיות מקורים
כולנו רוצים לעשות "נכון".
היות ואנחנו יותר רוצים לעשות "נכון"
מלהיות מקוריים , רובינו לא יודעים בכלל מה אנחנו עושים, ואיך אנחנו עושים.
אנחנו עסוקים בחיקוי.
כשאדם מחקה, הוא מבטל את מי שהוא,
הוא שם לעצמו מודל לחיקוי ושואף להגיע אליו,
גם אם בכך הוא פוגע בעצמו.
אם רוצים ללמוד באמת, צריך לפנות את המודל הצידה
וצריך להתמקד ביכולות שלך, במגבלות שלך.
אם אני אעשה את התנועות יחד עם התלמידים שלי,
יקרה אחד מן השניים:
או שהם יעשו הרבה מעבר ליכולת שלהם, כי הם מחקים אותי,
או שהם יתאיישו ויגידו כך אני לא אצליח לעשות מעולם.
שתי האופציות לא רצויות. מאמץ יתר לא ממולץ, ויאוש ממולץ עוד פחות.
יש יתרון גדול בכך שאיני עושה את המפגש יחד עם המשתתפים והוא:
התאמת המפגש למשתתפים בו
אני מסתכלת על המשתתפים.
לדוגמא, אני אומרת להרים את היד לגובה הכתפיים.
ואני רואה שחלקם לא הבינו את ההוראה.
אני יכולה לעצור את השיעור ולהגיד:
"יוסף, ככה לא עושים".
ולהגיד:
"יופי רוחמה".
אבל כך אני גורמת לתחרות, ולחוסר נוחות למי שלא מצליח.
אז במקום להעיר הערות,
אני מתאימה את עצמי. אני אשנה
(אני אגיד, הרימו את היד כך שתהיה צמודה אל האוזן,
וכעת הורידו אותה לאט לאט, עד שתגיע לגובה הכתף.)
הדיוק הזה, תשומת הלב הזו,
מחייבת עירנות. ואם אני עושה את מה שהמשתתפים אמורים לעשות,
או יותר נכון, אם הם עושים את מה שאני עושה,
אני פחות עירנית, ופחות יכולה לדייק בהדרכה שלי.
מורה לפלדנקרייז מכין את המפגש בבית.
הוא מתכונן אליו. הוא יודע את מהלכיו מראש.
ואז הוא נותן מאה אחוז תשומת לב למשתתפים.
ושאלה לי אליכם:
מה אתם מעדיפים, לעשות הכל כמו "שצריך", או להיות מקוריים, ולעשות דברים בדרך שלכם?
להזכירכם,
נפתחת הרשמה לשיעורים בפתח תקווה,
וכן נפתחה הרשמה לשיעורים ברשת.
לפרטים אפשר לפנות לציפי גנן 052-6162345
#פלדנקרייז פתח תקווה
היא למה המורה לא עושה את התנועות עם התלמידים במהלך המפגש.
אנשים רגילים למורה שמדגים איך עושים.
איך מתכופפים, איך הולכים, איך בדיוק מזיזים את הידיים.
בפלדנקרייז המורה לא מדגים.
אני נותנת הוראות ומסתכלת עליכם איך אתם עושים את ההוראות.
למה?
חיקוי זו דרך למידה לא ממולצת לאורך זמן
כולנו רוצים להיות מקורים
כולנו רוצים לעשות "נכון".
היות ואנחנו יותר רוצים לעשות "נכון"
מלהיות מקוריים , רובינו לא יודעים בכלל מה אנחנו עושים, ואיך אנחנו עושים.
אנחנו עסוקים בחיקוי.
כשאדם מחקה, הוא מבטל את מי שהוא,
הוא שם לעצמו מודל לחיקוי ושואף להגיע אליו,
גם אם בכך הוא פוגע בעצמו.
אם רוצים ללמוד באמת, צריך לפנות את המודל הצידה
וצריך להתמקד ביכולות שלך, במגבלות שלך.
אם אני אעשה את התנועות יחד עם התלמידים שלי,
יקרה אחד מן השניים:
או שהם יעשו הרבה מעבר ליכולת שלהם, כי הם מחקים אותי,
או שהם יתאיישו ויגידו כך אני לא אצליח לעשות מעולם.
שתי האופציות לא רצויות. מאמץ יתר לא ממולץ, ויאוש ממולץ עוד פחות.
יש יתרון גדול בכך שאיני עושה את המפגש יחד עם המשתתפים והוא:
התאמת המפגש למשתתפים בו
אני מסתכלת על המשתתפים.
לדוגמא, אני אומרת להרים את היד לגובה הכתפיים.
ואני רואה שחלקם לא הבינו את ההוראה.
אני יכולה לעצור את השיעור ולהגיד:
"יוסף, ככה לא עושים".
ולהגיד:
"יופי רוחמה".
אבל כך אני גורמת לתחרות, ולחוסר נוחות למי שלא מצליח.
אז במקום להעיר הערות,
אני מתאימה את עצמי. אני אשנה
(אני אגיד, הרימו את היד כך שתהיה צמודה אל האוזן,
וכעת הורידו אותה לאט לאט, עד שתגיע לגובה הכתף.)
הדיוק הזה, תשומת הלב הזו,
מחייבת עירנות. ואם אני עושה את מה שהמשתתפים אמורים לעשות,
או יותר נכון, אם הם עושים את מה שאני עושה,
אני פחות עירנית, ופחות יכולה לדייק בהדרכה שלי.
מורה לפלדנקרייז מכין את המפגש בבית.
הוא מתכונן אליו. הוא יודע את מהלכיו מראש.
ואז הוא נותן מאה אחוז תשומת לב למשתתפים.
ושאלה לי אליכם:
מה אתם מעדיפים, לעשות הכל כמו "שצריך", או להיות מקוריים, ולעשות דברים בדרך שלכם?
להזכירכם,
נפתחת הרשמה לשיעורים בפתח תקווה,
וכן נפתחה הרשמה לשיעורים ברשת.
לפרטים אפשר לפנות לציפי גנן 052-6162345
#פלדנקרייז פתח תקווה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה