אנחנו משתמשים במשפט הזה המון פעמים.
הוא משקף תחושה אמיתית שמראה העינים מפריע לנו.
לפעמים מה שראינו זה דבר מגעיל,
לפעמים מה שראינו זה דבר מעציב.
לפעמים מה שראינו מעורר בנו זכרונות.
העינים שלנו רואות
והמוח שלנו שופט
והרגש שלנו חש.
Caspar Netscher - Young Girl Holding a Letter
כשרואים את התמונה הזה,
של הנערה האוחזת במכתב,
מיד חושבים מה המכתב מבשר לה.
לא נראה שזה משהו טוב.
כל היציבה שלה משדרת עייפות, חוסר אנרגיה, חוסר תקווה.
אותה סצינה, אותו צייר - נערה אחרת,
ברור שהמכתב שלה אופטימי,
משהו טוב קרה לה.
לא רק הפנים אומרות את זה.
כל הגוף משדר משהו טוב.
יש אנרגיה אחרת בתמונה.
המשפט שהוטבע במסכת אבות - אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, כל כך הגיוני.
כי מה אנחנו יודעים על שתי הנערות הללו? כלום. פשוט כלום. ואנחנו בונים סיפור שלם.
שיתכן כי הוא מוטעה.
אבל כל כמה שזה הגיוני לא לשפוט לפי מראה עינים,
אנחנו כולנו עושים זאת.
כל היום, כל הזמן.
אנחנו רואים מישהו, והראש שלנו עובד שעות נוספות.
מאפיין אותו. משייך אותו, ומחליט. מה הקטע שלו, איך נגיב.
בהתחשב בזה שכולנו שופטים לפי מראה עינים,
אם אנחנו מגיעים לנקודה בה חשוב לנו להותיר רושם טוב,
אין מנוס, אלא להתיחס,
לא רק לבגדים, אלא גם ליציבה.
זוכרים את טקסי אוסקר או אמי,
ההופעה על השטיח האדום, עם הבגדים הזוהרים,
עם הצלמים החגים סביב כל מי שיוצא מהרכב,
תארו לעצמכם אדם הלבוש היטב,
אבל עומד כפוף ראשו מורכן,
גם אם יהיה לו חיוך נפלא על השפתיים,
יהיה לנו קשה מאוד ליחס לו חדווה.
הוא משקף תחושה אמיתית שמראה העינים מפריע לנו.
לפעמים מה שראינו זה דבר מגעיל,
לפעמים מה שראינו זה דבר מעציב.
לפעמים מה שראינו מעורר בנו זכרונות.
העינים שלנו רואות
והמוח שלנו שופט
והרגש שלנו חש.
כשרואים את התמונה הזה,
של הנערה האוחזת במכתב,
מיד חושבים מה המכתב מבשר לה.
לא נראה שזה משהו טוב.
כל היציבה שלה משדרת עייפות, חוסר אנרגיה, חוסר תקווה.
Caspar Netscher - Young Woman with Letter and Locket
 |
ברור שהמכתב שלה אופטימי,
משהו טוב קרה לה.
לא רק הפנים אומרות את זה.
כל הגוף משדר משהו טוב.
יש אנרגיה אחרת בתמונה.
המשפט שהוטבע במסכת אבות - אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, כל כך הגיוני.
כי מה אנחנו יודעים על שתי הנערות הללו? כלום. פשוט כלום. ואנחנו בונים סיפור שלם.
שיתכן כי הוא מוטעה.
אבל כל כמה שזה הגיוני לא לשפוט לפי מראה עינים,
אנחנו כולנו עושים זאת.
כל היום, כל הזמן.
אנחנו רואים מישהו, והראש שלנו עובד שעות נוספות.
מאפיין אותו. משייך אותו, ומחליט. מה הקטע שלו, איך נגיב.
בהתחשב בזה שכולנו שופטים לפי מראה עינים,
אם אנחנו מגיעים לנקודה בה חשוב לנו להותיר רושם טוב,
אין מנוס, אלא להתיחס,
לא רק לבגדים, אלא גם ליציבה.
זוכרים את טקסי אוסקר או אמי,
ההופעה על השטיח האדום, עם הבגדים הזוהרים,
עם הצלמים החגים סביב כל מי שיוצא מהרכב,
תארו לעצמכם אדם הלבוש היטב,
אבל עומד כפוף ראשו מורכן,
גם אם יהיה לו חיוך נפלא על השפתיים,
יהיה לנו קשה מאוד ליחס לו חדווה.
אלו שחקנים מקצועיים,
הם יודעים את מלאכתם.
איך לעמוד,
איך להזיז את הגוף,
כדי לשדר תקווה, אמונה ביכולות שלהם,
והרבה אנרגיה.
אז ברגע חשוב,
בו צריך להרשים , כמו ראיון עבודה,
כמו מפגש עם לקוח חשוב,
פגישה ראשונה עם בנזוג אפשרי,
מעבר למה ללבוש,
בחרו אדם שהמראה שלו משדר לכם מה שאתם רוצים לשדר,
וראו עד כמה אתם קרובים אליו.
האם אתם יכולים לשנות את היציבה שלכם,
ולו לזמן קצר,
ולהראות כמוהו?
ומעבר לכך ,
אם קשה לכם לסגל את היציבה הזו,
חשבו למה. למה קשה לכם להתנהל כך?
האם זה משום, שאתם לא מרגישים את הרגשות שאתם רוצים לשדר?
