מזה כמה זמן אני קוראת את ספרו של וולטר אייזקסון על סטיב ג'ובס.
בד"כ אני גומעת ספרים, אפילו כאלו עבים, בכלום זמן.
ואולם עם הספר הזה אני נאבקת, ולא בכדי.
אני אוהבת להזדהות עם הגיבור של הסיפור,
וקשה לי מאוד להזדהות עם סטיב ג'ובס, שמצטייר בספר כאדם לא קל בכלל.
קשה לי עם אנשים קפריזיונרים, צעקנים
עם אנשים שמשפילים את הסביבה כדי להשיג תוצאות.
ובכל זאת אני קוראת את הספר - גם מאנשים שלא אוהבים אפשר ללמוד.
דבר אחד שבה את ליבי.
ג'ובס היה מאוהב בפשטות.
עד כדי ביזריות כמעט.
הכל פשוט. הבגדים פשוטים. הריהוט פשוט, העיצוב פשוט, התפעול פשוט - הכל פשוט.
הוא כל כך אהב פשטות, שכל פרויקט הסתבך, עד שהוא יהיה פשוט.
כי הפשטות , לדעתו, היא שיא האלגנטיות.
והמערכת המאוד מסובכת שנמצאת מאחורי הקפסא הפשוטה,
חייבת להיות סופר משוכללת, כדי לפעול בכזו פשטות.
וזה הזכיר לי את גוף האדם,
וזה הזכיר לי את פלדנקרייז.
ככל שהתנועה של האדם יותר פשוטה, יותר קלה, כך היא יותר אלגנטית.
שיעור פלדנקרייז הוא שיעור של תנועות פשוטות.
מרימים את הידיים לתקרה, מזיזים את הרגליים לכאן ולכאן.
הכל בפשטות. בעדינות. בהרבה כבוד.
ואז מתחת לפשטות
מתגלית המורכבות המופלאה של הגוף שלנו.
המערכת המסובכת הנשלטת על ידי מערכת מסובכת נוספת.
שיא הפשטות. שיא המורכבות.
שיטת פלדנקרייז ידועה כשיטה להפחתת כאבים.
ונכון ששיעורים בשיטה מקילים על כאבי גב,
או מסייעים לאנשים הסובלים מבעיות שיווי משקל.
אנשים נעזרים בשיטה כדי להתמודד עם כאבים שבאים מצליפת שוט
או מפריצת דיסק.
אבל מעלתה של השיטה אינה רק בזה שהיא מפחיתה כאבים.
מעלתה של השיטה בכך שהיא פשוטה לישום, ולא דורשת הרבה מהאדם הנעזר בה.
רק הקשבה וזמן. לא יותר.
ורק גאונים כמו ג'ובס ופלדנקרייז,
יכלו להבחין שהפשטות היא הדרך הטבעית ביותר להציג דברים מסובכים ביותר.
כי כדי לפשט דברים מסובכים צריך להיות גאון.
כאשר לבעיה יש דרך פשוטה ומסובכת, ברור שהפשוטה עדיפה.
אבל לגלות את הדרך הפשוטה - צריך לפעמים להיות גאון.
או כפי שאמר גאון אחר :
בד"כ אני גומעת ספרים, אפילו כאלו עבים, בכלום זמן.
ואולם עם הספר הזה אני נאבקת, ולא בכדי.
אני אוהבת להזדהות עם הגיבור של הסיפור,
וקשה לי מאוד להזדהות עם סטיב ג'ובס, שמצטייר בספר כאדם לא קל בכלל.
קשה לי עם אנשים קפריזיונרים, צעקנים
עם אנשים שמשפילים את הסביבה כדי להשיג תוצאות.
ובכל זאת אני קוראת את הספר - גם מאנשים שלא אוהבים אפשר ללמוד.
דבר אחד שבה את ליבי.
ג'ובס היה מאוהב בפשטות.
עד כדי ביזריות כמעט.
הכל פשוט. הבגדים פשוטים. הריהוט פשוט, העיצוב פשוט, התפעול פשוט - הכל פשוט.
הוא כל כך אהב פשטות, שכל פרויקט הסתבך, עד שהוא יהיה פשוט.
כי הפשטות , לדעתו, היא שיא האלגנטיות.
והמערכת המאוד מסובכת שנמצאת מאחורי הקפסא הפשוטה,
חייבת להיות סופר משוכללת, כדי לפעול בכזו פשטות.
וזה הזכיר לי את גוף האדם,
וזה הזכיר לי את פלדנקרייז.
ככל שהתנועה של האדם יותר פשוטה, יותר קלה, כך היא יותר אלגנטית.
שיעור פלדנקרייז הוא שיעור של תנועות פשוטות.
מרימים את הידיים לתקרה, מזיזים את הרגליים לכאן ולכאן.
הכל בפשטות. בעדינות. בהרבה כבוד.
ואז מתחת לפשטות
מתגלית המורכבות המופלאה של הגוף שלנו.
המערכת המסובכת הנשלטת על ידי מערכת מסובכת נוספת.
שיא הפשטות. שיא המורכבות.
שיטת פלדנקרייז ידועה כשיטה להפחתת כאבים.
ונכון ששיעורים בשיטה מקילים על כאבי גב,
או מסייעים לאנשים הסובלים מבעיות שיווי משקל.
אנשים נעזרים בשיטה כדי להתמודד עם כאבים שבאים מצליפת שוט
או מפריצת דיסק.
אבל מעלתה של השיטה אינה רק בזה שהיא מפחיתה כאבים.
מעלתה של השיטה בכך שהיא פשוטה לישום, ולא דורשת הרבה מהאדם הנעזר בה.
רק הקשבה וזמן. לא יותר.
ורק גאונים כמו ג'ובס ופלדנקרייז,
יכלו להבחין שהפשטות היא הדרך הטבעית ביותר להציג דברים מסובכים ביותר.
כי כדי לפשט דברים מסובכים צריך להיות גאון.
כאשר לבעיה יש דרך פשוטה ומסובכת, ברור שהפשוטה עדיפה.
אבל לגלות את הדרך הפשוטה - צריך לפעמים להיות גאון.
או כפי שאמר גאון אחר :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה