הזקנה לא קופצת עלינו במפתיע

היא מזדחלת לה בחיינו לאט לאט.

כמו תולעת קטנה, היא מכרסמת ביכולות שלנו בשקדנות,

ופתאום אנחנו מביטים בעצמנו ורואים אדם מבוגר, או זקן לנגד עינינו.

אני לא מדברת כאן על מראה חיצוני.

אני מדברת על התנהלות יומיומית, תנועתית.

כשאדם מתבגר, הוא מוותר על חלק מחדוות הילדות.

הוא מפסיק ללכת רק על הקווים במדרכות,

הוא לא מקפץ בין השלוליות.

ישוב הדעת מישב גם את התנועתיות שלנו.

לאחר אובדן חדוות הילדות,

אנו סתם מתעצלים. אם אפשר לנהוג, למה לרכב על אופנים?

אם אפשר לקחת עוזרת, למה לנקות לבד?

אם אפשר לקנות בחנות, אין סיבה שנעדור.

ועוד ועוד מלאכות קטנות וגדולות, מסוננות מחיינו,

ואנו נותרים מיושבים בדעתנו,

וממעטים בתנועותנו.

וככל שנמעיט בתנועה, כך הזקנה תגיע יותר ויותר מהר.

האם יש דרך לעצור את ההזדקנות הזו?

האם יש דרך למנוע את המצב שבגיל 50, מעט אנשים מסוגלים לקום ולשבת בקלות מהרצפה?

אינם מסוגלים לקפץ בין השלוליות?

  ראשית, ישנה המודעות. הידיעה שאנו חייבים להפעיל את הגוף. לא בחדר כושר, אלא ביום יום . בשוטף. לא במרתונים, אלא בחיפוש הזדמנויות מגוונות לתנועה.

ואולם, אם כבר פספסת את הרגע הזה,

או שאולי הוריך פספסו,

והזקנה כבר קופצת מעל ומעבר לקוים ולשלוליות,

הפתרון, היא שיטת פלדנקרייז.

שיטה המחזירה את השובבות לחיים.

את הקפיציות.

את היכולת לקום מהרצפה בלי עזרת ידים.

את הכיף בלהתגלגל, בלהתעסל,

בלבחון - מה אני עושה עם עצמי.

לפרטים - ציפי גנן 062-6162345

Copyright: <a href='http://www.123rf.com/profile_twindesign'> / 123RF Stock Photo</a>