הוא הסיפור שאמא שלי תמיד מספרת על איך התנהגתי אצל רופא השינים.
לא כי היא מגזימה,
אלא כי כל מלה שלה היא אמת לאמיתה,
וגורמת לי להזכר באחד הרגעים המפחידים בחיי - עקירת השן השניה שלי במרפאת רופא השינים ברח' אחד העם פתח תקווה.
לא אלאה אתכם בכל עלילותי, אבל נאמר כך - כדי שלא אברח מהכסא, בערך אזקו אותי אליו.
הצעקות שלי היו בילתי אנושיות בעליל, וכל הארוע כולו חדור בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי.
ככל בני האדם, גם לי יש שינים.
וכמרבית בני האדם, גם אני צריכה לבקר אצל רופא שינים מעת לעת.
רופא השינים שלי, נבחר אישית על ידי חברתי הטובה.
הוא בעלה מזה שנים רבות. והוא מכבד אותי על חרדותי.
ובכל זאת, כל כאב שינים, מכניס אותי ישר לרח' אחד העם, לכסא, לעקירה, לצעקות, ולאני לא רוצה ללכת לשם.
חלפו כבר כארבעים שנה מאז, לא הגיע הזמן שזה יעבור?
השבוע כאבו לי השינים.
כאבו מספיק, כדי שכל החרדות יצופו, וכדי שאחליט שצריך לטפל בשינים.
היות ואני כה חרדתית, אני מוכנה ללכת רק לאותו רופא, שהמרפאה שלו נמצאת שעה וחצי נסיעה מהבית.
שעה וחצי, בהן היה לי זמן אלף פעמים לדמיין את עצמי על הכסא,
אלף פעמים להכנס לחרדה,
ופעם אחת להחליט שנמאס לי מזה. הגיע הזמן שאתבגר, ואתגבר.
ההחלטה הזו נפלה אי שם בסביבות לכיש, בכביש פסטורלי להפליא.
כנראה שההוד השמימי עשה לי משהו.
מאותו רגע, התחלתי לתכנן איך אני נגמלת מהחרדה.
איך אני נכנסת עם חיוך על השפתיים.
מתיישבת על הכסא, בלי להצטפד. לא מתעלפת, לא בוכה .
מתנהגת כמו גדולה.
כרגיל, ד"ר א.א. היה מקסים. א. א.
התישבתי על הכסא, והלב מתחיל לפעום. נשמתי.
נתתי לעצמי הוראה - תרגיעי
הבדיקה היתה עוד יותר מודקדקת.
ובסופה פסק הרופא - אין לך שום חור.
אין לך שום בעיה בשינים. אבן נגולה מעל ליבי. כל הדמויים וכל הדמיונות לשווא. איזה כיף.
אז למה כל כך כואב לי? דוקטור, למה?
בעיה במפרק הלסת.
דלקת קטנה במפרק, שהכניסה אותי לכאב גדול, שהוביל אותי להחלטה חשובה שאפילו לא הצלחתי לבצע.
טוב, דלקת במפרק הלסת זו לא בעיה עבורי - מגרשת כאבים מומחית שכמני בשיטת פלדנקרייז.
היום כבר לא כואב לי . ככה זה כשיודעים מה לעשות.
השאלה האם אני אדע מה לעשות בפעם הבאה שבאמת יכאבו לי השינים. האם אדע איך להזיז את החרדה המטופשת הזו הצידה, ופשוט ללכת ולטפל בעצמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה