אם המראה שלנו משפיע על ההתנהגות שלנו?

אם המראה שלנו משפיע על ההתנהגות שלנו?

נניח שאת נראית מבוגרת בעשר שנים מגילך. האם תנהגי אחרת מבנות גילך?

ונניח שאת נראית צעירה יותר, האם תנהגי אחרת?

קראתי השבוע ראיון עם מנתח פלסטי שבדי, שבא לארץ ללמד מנתחים פלדסטים טריק חדש.

בראיון, המנתח אמר שמופלא עד כמה ניתוחים פלסטים משנים את ההתנהגות של המנותחים. אם את נראית צעירה - את מתנהגת כאשה צעירה.

עוד ראיתי השבוע שיחה ב TED, של אמי קודי http://go.ted.com/Exa

בשיחה הזו הובאו תוצאות מחקרים על איך היציבה שלנו משפיעה על המוח שלנו. לא על הגוף - על המוח!

מה היו הממצאים? מסתבר שיציבה בטוחה, גורמת  להפרשת הורמונים  ביחס אחד, ויציבה לא בטוחה גורמת להפרשת הורמונים ביחס אחר.

לטענת החוקרת, אדם שיאמץ לעצמו לאורך זמן יציבה בטוחה, יגרום למוחו להפריש הורמונים לאורך זמן בדרך מסוימת, וכך המוח שלו ישתנה לבסוף.

זו בסיסה של תורת פלדנקרייז!

פעם אחר פעם משה טען, שאחת הדרכים היעילות לשנות את המוח שלנו, היא לשנות את היציבה שלנו, את התנועה שלנו.

אדם שהולך כמו זקן, לא יוכל לרוץ כמו נער. אבל גם לא יוכל לחשוב כמו נער. הוא אימץ לעצמו דרכי התנהלות של זקן.

כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, ותוכלו לראות אנשים חריגים.

אבל הכלל הוא, שאם אתם חושבים שאתם מתבגרים, את אכן מתבגרים. ולאט לאט תנהגו כך, וזהו מעגל סגור.

את המעגל הזה אפשר להפסיק. לא רק באמצעות ניתוחים פלסטיים, אלא באמצעות מודעות לגוף. למה שהגוף שלך משדר לך. מה הוא מלמד אותך.

ופלדנקרייז זו דרך מעולה ללמוד את הגוף, לפתח מודעות.

גם וגם וגם....

יש כל מיני סוגי אנשים.


יש אנשים שלא משנים שום דבר אף פעם.

כל שבוע הם יודעים מה הם יאכלו כל יום,

איפה יהיו כמעט בכל רגע נתון.


יש אנשים שהחיים שלהם משתנים ללא הרף.

היום הם כאן מחר הם שם.

שבוע אחד הם בקטע הסיני,

שבוע לאחר מכן הם אוכלים רק אוכל איטלקי,

ויתכן והם יהיו גם צמחונים אדוקים,

לאחר שחגגו במסעדות בשרים.


יש ויש'

ורובנו נעים אי שם באמצע.

אנחנו מגוונים, אבל שומרים על השגרה.


מה קורה בשעת מצוקה? כאן מתגלות תכונות יסוד של אדם.

בשעת מצוקה יהיו כאלה שיעשו כל הזמן אותו דבר,


וכאלו שיעשו גם וגם וגם.



מגיעה אלי לקוחה.

כאבים בצוואר, חודשים רבים.

היא גם עושה דיקור סיני, גם הומאופטיה, גם פיזיוטרפיה,
ודיקור יפני, ומנסה פלדנקרייז.

משהו בטוח יעבוד.

אז זהו שלא!

כשמבלבלים את הגוף, הוא מתבלבל.


תערובת של שיטות, ושל התיחסויות לגוף,

פוגעת באדם.


יש שיטות העובדות על חוזק.

יש שיטות על גמישות.

יש שיטות שעובדת על אנרגיות כאלו ואחרות.

לכולן רציונל מוצק יותר או פחות.

אבל התערובת שלהן לא מועילה.


היא מבלבלת את המערכות שלנו, שגם כך נמצאות בכאוס.


אז גם וגם וגם, זו דרך גרועה ביותר לטפל בעצמך.

עדיף לבחור שיטה כלשהי, ולדבוק בה. לתת צ'אנס כמה פעמים.

ואם לא עוזר, אז לשנות.

SplitShire.com

כאב כרוני מהו?

‎‎פרסום‎ by ‎לעצור את הכאבים עכשיו namovena ציפי גנן מורה לפלדנקרייז‎.‎

פשוט כואב לך הגב

המוח שלנו אוהב פשטות.     דברים מורכבים מלחיצים אותנו.   אנחנו לא יודעים איך להסתכל עליהם,   אנחנו לא יודעים איך מתחילים אותם,   איך יוצאים מהם.     אנחנו לא רוצים דברים מורכבים.     אבל מה לעשות - החיים לא פשוטים.   החיים מורכבים מדברים מורכבים.   לא קל לגדל ילדים,   לא קל לבנות בתים,   לא קל לקיים זוגיות.     מגיעים אלי אנשים הסובלים מכאבים שונים ומשונים.   הם רוצים תשובה פשוטה וברורה - מה הבעיה שלהם.     אבל אין תשובה פשוטה וברורה למה כואב לך, למשל הגב.     הגב שלך כואב ממכלול של סיבות.   אולי יש לך פריצת דיסק.     אבל, לא כל מי שיש לו פריצת דיסק סובל מכאבי גב.    גם לך שיש פריצת דיסק, אין כאב כל הזמן.   הכאב בא בהתקפים (בדרך כלל).     זאת אומרת שלא כל פריצת דיסק מחייבת כאב מתמיד.   יש עוד משהו, שמיצר את ההתקף.     ומה אם אין לך פריצת דיסק, ועדיין הכאב משבש את החיים שלך?    מה מביא את הגב או כל איבר אחר, לכאב אינסופי שכזה?     אז יש סיבות רבות לכאבים, וחשוב לדעת שאין תשובה פשוטה לגורם לכאבים.     המטרה של #פלדנקרייז היא לעשות את הדברים לפשוטים יותר.   אחת הסיסמאות של השיטה היא לעשות את הדברים לקלים פשוטים ואלגנטים.     אבל מאחורי הסיסמא הפשוטה , יש מורכבות גדולה.    מורכבות של הכרת גוף האדם,   הבנוי מרצועות, שרירים, עצמות, גידים, עצבים, ומוח.   כל המבנה הזה צריך לעבוד יחד,   בצורה אופטימלית, כדי שננוע קדימה, נהיה יציבים,   והכל בלי כאב.       כשאחד הפרמטרים משתבש, הכאב משתלט.   ולכל אחד ואחת הכאב האישי והסיבות האישיות לכאב.     עלי, כמורה לפלדנקרייז, לבדוק מה במערכת האישית שלך השתבש.   מעבר לפריצת הדיסק, מעבר לסיבה הראשונית לכאב.     אולי, השתבש שיווי המשקל, אולי הקורדינציה, אולי העברת המשקל מרגל לרגל.     אני בודקת את המכלול התנועתי, ומחפשת תשובות תנועתיות לכאב.     יכול להיות שאם המשקל שלך יטה ימינה, יכאב לך פחות.   יכול להיות שאם הפסיעות שלך ישתנו, ההליכה שלך תחזור להיות קלילה.    כל שינוי קטן במכלול, משנה את הכאב ואת התוצאה.     #פלדנקרייז היא אומנות ההפשטה של הגוף המורכב שלנו.     כדאי לך לחוות פלדנקרייז ולהרכיב את הפאזל האישי שלך . אי"ה ביום רביעי לאחר חג סוכות, אני פותחת קבוצה קטנה לנשים בלבד בפתח תקווה,   בקבוצה הפאזל האישי שלך יפתר על ידיך.   הכאב האישי שלך יבחן, יעובד ויעלם.   לא מגיע לך סוף סוף שקט מהכאב הזה?     לפרטים אפשר לפנות אלי בסלולרי 052-6162345.   להתראות.

שלי שלי - או איך מטפלים במגע ועדיין שומרים על גבולות מכבדים של הגוף של המטופל

יש לי 6 בנים ובת.

הבת היא הצעירה.

בבית של בנים, מסתובבים הרבה מאוד בנים.

היה לי ברור, כבר כשהיא היתה פספוסה,

שהיא חייבת לדעת להגיד לאנשים שהיא לא מרשה לגעת בה,

ולא משום שחשדתי במישהו,

אלא משום שברור לי שזה דבר שהיא תשדר אותו כלפי העולם,

וזה כבר ירחיק כל מיני סוטים ממנה.

אז למדתי אותה להגיד - אני לא רוצה שתגע בי.


יום אחד, בהיותינו בבית כנסת,

חבר טוב שלנו רצה להסב את תשומת לבה,

והיא לא הגיבה.

אז הוא תפס אותה וסובב אותה לעברו.

הילדה בת ה-6 אמרה לו בקול צלול ורם ונוקב-

אל תגע בי. אני לא רוצה שתגע בי.


הוא נדהם. אני לא. היא עשתה בדיוק מה שרציתי שתעשה.

שתשמור על הגוף שלה לעצמה.


חברתי אילה טייכמן, הפנתה את תשומת ליבי

לפסק דין שהתפרסם לפני כשנה בנוגע למערכת יחסים בין מאמן למתאמנות.


מסתבר, שאדם מסוים שהגדיר את עצמו כמאמן,

תוך כדי הכשרת המתאמנות,

עבר את הגבול, וקיים עם חלקן יחסי אישות.


הנשים תבעו אותו על סמך הקוד האתי של המאמנים,

וזכו.


גם ללא קוד אתי,

פריצת גבול כזו נראית לי איומה.


וכי לא ברור היה לו שאין לעשות מעשה שכזה?

וכי לא ברור היה לו שהן למעשה תלויות בו?

וכי לא ברור היה לו שהוא מנצל אותן?


וכי לא ברור לאדם שמדריך אחרים

שהקשר אינו יכול להפוך להיות קשר מיני,

כי קשר כזה פוגע בכל המערך הטיפולי?


המאמן הזה לא הפנים שהגוף שלו הוא שלו,

והגוף שלה הוא שלה.

והעובדה שמתאמנת נותנת לו את האפשרות להכנס לחדרי לבבה,

לא מקנה לו את הזכות להכנס למיטתה.


הגבולות היום מטשטשים.

ושומה עלינו לעמוד בשער ולצעוק לבנותינו -

אל תתנו לאף אחד לגעת בכן אם אתן לא מסכימות.

לא לאח

לא לדוד

לא לסב

לא לאבא

לא לאמא

(כמובן שיש גבול - אם ילד צריך שיאחזו בידו במקום מסוכן, שום אל תגע לא רלבנטי).


ושומה עלינו לחנך את בנינו לכבד את הבנות שמסביבן,

ולא לחצות את הגבול,

את המרחב.

בין שלך לשלה.


ואיך מטפלים במגע ושומרים על גבולות מכבדים של המטופל?


שואלים.

מסבירים.

מבקשים רשות כשנוגעים במקום שעלול להביך.

נוגעים עם חפץ לפעמים, ולא עם היד.

מקפידים על מרחק כשנגמר הטיפול.


נותנים לאדם את האוטונומיה הנדרשת לו על גופו.


לאגודת המוסמכים בשיטת פלדנקייז יש קוד אתי

שניתן לקוראו באתר שלנו.


הקוד האתי שלנו מחייב את כל חברי האגודה.

והוא מבוסס בין היתר על ההבנה

שאי אפשר לטפל במגע בלי ליצור גבולות ברורים

בין המורה לתלמיד

בין האסור למותר

בין השיעור לשידול.

פלדנקרייז - מסע הגילוי המופלא

אדם ההולך לשיעורי פלדנקרייז, 

יוצא למסע גילוי מופלא,

בו רב הנסתר על הנגלה. 

שטח המחקר אותו חוקר התלמיד, הוא הוא עצמו.

הציוד בו ישתמש התלמיד

ככל חוקר, כך נדרש גם החוקר העצמי,

לציוד כלשהו. 

הציוד נמצא כולו אצל האדם וכל שעליו לעשות זה לשכלל אותו.

להלן רשימת ציוד חלקית:

מוח

שלד

שרירים

מערכת עצבים

סקרנות

התמדה

הקשבה עצמית

יכולת התגברות על קשיים

מטרת המסע

מרבית האנשים יצאו לדרך, 

לא מתוך רצון להכיר את עצמם. 

רובם, מתחילים במסע מתוך שאיפה להקל על קושי גדול בחייהם 

- לרוב כאבים פיזיים כלשהם. 

בדיעבד, לאחר זמן מסויים של למידה, 

הם יגלו , כי מעבר להקלה על הכאב, 

הם מרוויחים רווח נוסף, והוא מודעות ,

הן לגופם והן לאישיותם.


מורה לדרך

גם חוקרי הג'ונגלים ומטפסי ההרים, 

נעזרים בדרכם במורה דרך. 

המורה, לעתים, אינו בקיא בדרך יותר מהם, 

ואולם הוא בן המקום המכיר את נוהגי ארצו, 

את שפתה, את הצמחיה ואת בעלי החיים. 

הוא מסוגל לגשר בין הטיילים למקום, על אף העדר הידע המוחלט.


כך תלמיד פלדנקרייז, מלווה במורה. 

המורה אינו מכיר את התלמיד על בוריו. 

אבל את דרך פלדנקרייז הוא מכיר 

ויכול להוביל את התלמיד בשביליו הנסתרים.


איך?

משה פלדנקרייז בחר לבצע את מסע הגילוי העצמי בדרך של תנועה.

שיעורי פלדנקרייז מועברים בשתי דרכים.

הדרך הקבוצתית בה התלמידים לומדים ממורה, 

הנותן להם הוראות מילוליות כיצד להניע את גופם, 

ולבצע תוך כדי התנועה חיפוש עצמי.

התנועות הינן קטנות ומדויקות. אין צורך בכוח, אין מקום למאמץ.

זהו כתב חידה עתיק יומין, שלך עם עצמך.

ומאמץ וכוח יאיינו את כל ההנאה מהדרך.


הדרך השניה היא הדרך האישית בה המורה מלמד  את התלמיד 

באמצעות מגע, שאף הוא עדין, רגוע ומשרה שלווה,

מה הגוף שלו יכול לעשות, אבל שכח איך.

כך הוא מוביל את התלמיד לגילוי עצמי ולמודעות.

התוצאה

בראש ובראשונה נעלם הכאב. מתפוגג.

וכבונוס גדול - גדלה המודעות העצמית.

כל הדרכים מובילות לרומא -

וכל דרכי הפלדנקרייז מובילות למודעות.


האם לכל אדם  מתאימה בדיוק אותה דרך?

יש תלמידים שאוהבים ללמוד לבד.

יש תלמידים שאוהבים ללכת יד ביד עם המורה.

לכל אחד ואחד יש ניגון מיוחד משלו,

אבל כל תלמיד הלומד פלדנקרייז לאורך זמן,

מגיע למודעות מופלאה לגופו, ליכולותיו, להוויתו.


זה מתאים לי בכלל?

הרבה אנשים לא בטוחים שפלדנקרייז מתאימה להם.

ומרוב התלבטות הם ממשיכים לסבול, ולסבול ולסבול.

תוהה אם השיטה מתאימה לך?

רוצה לדעת מה זה פלדנקרייז?

מה מונע ממך לנסות?

איזו תועלת טמונה בידיעה  איך הגוף שלך מתנהל,

איך לנהל את עצמך

איך לנהל את הכאבים בחייך,

בין אם פיזים ובין אם נפשיים?


הידע לא טמון בתהיה, הוא טמון בעשיה הנלווית לסימני השאלה.

כדי לדעת מה זה פלדנקרייז בדיוק,

צריך לחוות את השיטה.

הדרך פתוחה לפניך,

עליך רק לעלות עליה, ולהתחיל ללכת.



לפרטים נוספים  ניתן ליצור איתי קשר בטלפון 052-6162345.

להתראות - ציפי גנן

נ.ב.

מזכירה שוב את ההרשמה למפגשי פלדנקרייז באינטרנט.

המפגשים מתחילים אי"ה בשבוע הבא.

#פלדנקרייז-בפתח-תקווה

רק מלראות את זה נהיה לי רע....

אנחנו משתמשים במשפט הזה המון פעמים.


הוא משקף תחושה אמיתית שמראה העינים מפריע לנו.


לפעמים מה שראינו זה דבר מגעיל,

לפעמים מה שראינו זה דבר מעציב.

לפעמים מה שראינו מעורר בנו זכרונות.


העינים שלנו רואות

והמוח שלנו שופט

והרגש שלנו חש.

Caspar Netscher - Young Girl Holding a Letter

כשרואים את התמונה הזה,

של הנערה האוחזת במכתב,

מיד חושבים מה המכתב מבשר לה.

לא נראה שזה משהו טוב.

כל היציבה שלה משדרת עייפות, חוסר אנרגיה, חוסר תקווה.

Caspar Netscher - Young Woman with Letter and Locket

 אותה סצינה, אותו צייר -  נערה אחרת,

 
ברור שהמכתב שלה אופטימי,

משהו טוב קרה לה.

לא רק הפנים אומרות את זה.

כל הגוף משדר משהו טוב.

יש אנרגיה אחרת בתמונה.








המשפט שהוטבע במסכת אבות - אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, כל כך הגיוני.

כי מה אנחנו יודעים על שתי הנערות הללו? כלום. פשוט כלום. ואנחנו בונים סיפור שלם.

שיתכן כי הוא מוטעה.


אבל כל כמה שזה הגיוני לא לשפוט לפי מראה עינים,

אנחנו כולנו עושים זאת.

כל היום, כל הזמן.

אנחנו רואים מישהו, והראש שלנו עובד שעות נוספות.

מאפיין אותו. משייך אותו, ומחליט. מה הקטע שלו, איך נגיב.


בהתחשב בזה שכולנו שופטים לפי מראה עינים,

אם אנחנו מגיעים לנקודה בה חשוב לנו להותיר רושם טוב,

אין מנוס, אלא להתיחס,

לא רק לבגדים, אלא גם ליציבה.


זוכרים את טקסי אוסקר או אמי,

ההופעה על השטיח האדום, עם הבגדים הזוהרים,

עם הצלמים החגים סביב כל מי שיוצא מהרכב,


 תארו לעצמכם אדם הלבוש היטב,

אבל עומד כפוף ראשו מורכן,

גם אם יהיה לו חיוך נפלא על השפתיים,

יהיה לנו קשה מאוד ליחס לו חדווה.

אלו שחקנים מקצועיים,

הם יודעים את מלאכתם.

איך לעמוד,

איך להזיז את הגוף,

 כדי לשדר תקווה, אמונה ביכולות שלהם, 

והרבה אנרגיה.

אז ברגע חשוב,

בו צריך להרשים , כמו ראיון עבודה,

כמו מפגש עם לקוח חשוב,

פגישה ראשונה עם בנזוג אפשרי,

מעבר למה ללבוש,

בחרו אדם שהמראה שלו משדר לכם מה שאתם רוצים לשדר,

וראו עד כמה אתם קרובים אליו.

האם אתם יכולים לשנות את היציבה שלכם,

ולו לזמן קצר,

ולהראות כמוהו?

ומעבר לכך ,

אם קשה לכם לסגל את היציבה הזו,

חשבו למה. למה קשה לכם להתנהל כך?

האם זה משום, שאתם לא מרגישים את הרגשות שאתם רוצים לשדר?