שיווק שיווק שיווק

איך לשווק בלי לחטוא לאמת

או מה יהיה?

אני מנסה לשווק את העסק שלי שנים. כל פעם מנסה דרך אחרת. ובכל דרך בה ניסיתי נמצאתי תמיד מול אותה מגבלה.

איך אני משווקת את העשיה שלי (כי אני  לא אוהבת בכלל לחשוב על מה שאני עושה כעסק) בלי לחטוא לאמת?

ולא שכל המשווקים חוטאים לאמת, אבל הרבה צובעים אותה בצבעים שלי קשה מאוד איתם.

אני עובדת עם אנשים חולים. חולים בטרשת נפוצה, מחלה שגם אני חולה בה.

אנשים חולים מקבלים כל הזמן הבטחות ממטפלים שונים. תאכל רק...ואז תעמוד על הרגלים, תשתה זה וזה ותרוץ למרחקים. אם תקום עם זריחה היום שלך יהיה מואר. גם אם עוד חושך בחוץ . ועוד כהנה וכהנה. איך אני יכולה לכתוב מה אני עושה, בלי לזייף. בלי להמציא. בלי לצבוע. ובכל זאת להגיד מה אני עושה.

זה תמיד ארוך. לא סלוגן קליט.

 קשה לשווק אמת. כי אנשים אוהבים מחד לחלום, ומאידך לא להעמיק בכאב.

הייתי בעוד השתלמות על שיווק, ושוב גיליתי שאני יוצאת בלי מסקנות מעשיות.

 אני מורה לפלדנקרייז. שואלים אותי מה זה אומר. איך את עובדת. מה בדיוק, אבל בדיוק את עושה. להגיד - אני מחווטת מחדש את המוח לא יוצר תמונה. אני נוגעת במגע מיוחד - אז במה זה שונה מהמון שיטות אחרות? ואם זה שונה, אז הרי זה בעצם בדיוק אותו דבר כמו. ואז אני נכנסת שוב להסברים. ארוכים. במה שיטת פלדנקרייז שונה, איך כמה למה.

לא, פלדנקרייז זה לא סלוגן.

כמו שטרשת נפוצה לא ניתנת להגדרה במשפט אחד.

יש דברים שקשה להסביר למי שלא חווה. למי שלא מכיר. למי שלא עושה. והאדם מבחוץ פשוט לא יודע.

אז אני מורה לפלדנקרייז. לא יודעים מה זה? מזמינה אתכם לחוות.

לא יודעים מה זה חולה בטרשת נפוצה? לא מזמינה אתכם לחוות. לא שווה את החוויה, תאמינו לי.

אני עובדת עם חולי טרשת נפוצה בביתם, מתוך תקווה לעזור להם לחזור כמה שיותר לתיפקודים קודמים.

כמה אחוזי הצלחה יש לי? לשיטה?

יש.

אבל זה תלוי. איזה סוג טרשת. כמה זמן אחרי התקף מגיעים אלי. זה תלוי.

בלי לנסות אין סיכוי לדעת.

אבל כל רופא יגיד לכם שכך זה גם בתרופות של טרשת. בלי לנסות לא נדע מה עובד. ואנחנו מתחילים. לפחות בלנסות.

מזמינה אתכם לנסות, על קצה המזלג את מה שאני עושה. אולי, רק אולי זה יעזור לכם. ואם כן, זה לא שווה לפחות את הנסיון?

מוזמנים לצלצל אלי. לנסות 052-6162345

#פלדנקרייז_טרשת_נפוצה

והתמונה? תמונה של זיוף, ורד כחול בקיו גרדנס באנגליה  

למה הפסקתי לכתוב בבלוג
ולמה חזרתי לכתוב בו

כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה אי אז בשנת 2014 (מזמן מזמן), אמרו לי שאני חייבת להתמיד. ואמרתי לעצמי, אחת לכמה זמן גם אני אישית מסוגלת לדבר קשה כמו התמדה.

והתמדתי כשנה ו... שזו התמדה יוצאת דופן מבחינתי.

ואז נמאס לי. אני אפילו לא זוכרת על מה ולמה. זה הרי היה לפני 4 שנים לערך. 

כך שאין לי תשובה לשאלה למה הפסקתי לכתוב בבלוג. נראה לי שזה קשור היה לתחושת החשיפה. (וזה מצחיק, כאילו שבאמת מיליונים קראו את הבלוג הזה). ואולי קשור באמת לכך שאני לא מצטיינת בדברים מתמשכים. וגם מן הסתם קשור בכך שמצאתי משהו אחר לעסוק בו, בין היתר מינוי ליו"ר אגודת המורים בשיטת פלדנקרייז בישראל. ויש המון דברים אחרים לעסוק בהם.

בעת האחרונה מצאתי את עצמי חושבת לעתים מזומנות שאני צריכה לחזור לכתוב בבלוג.

למה? מה מניע אותי? עצם העלאת השאלה, שהיא פלספנית בעיקרה, לא נותן מענה.

זה התחיל בטיול באנגליה. חשבתי לעצמי שזה משהו, התחושה הזו, היא תחושה שאפשר לכתוב עליה משהו בבלוג. ויש המון בלוגים יפים שאני נהנית מהם. ואולי גם אחרים יהנו מהמחשבה שחלפה בראשי, למשל,  כשראיתי את האנשים המצטלמים מול ארמון באקינגהם. 

התחושה התחזקה בי מאז שבתי.

יתכן והדבר קשור גם בכך שאני שקועה מבחינה מקצועית כעת במצב של פחות עשיה. יש לי הרבה עבודה בכל מה שקשור בהיותי יו"ר, אבל הרבה פחות בכל מה שקשור בפלדנקרייז פר סה.

אז אצא לדרך לחפש לי רעיונות חדשים לכתוב עליהם, בחינת, מה קשה לכתוב כל כמה ימים כמה מילים?

ואולי האתגר המחודש יניע בי משהו פנימי, שדורש הנעה.

בתמונה אני ובתי חנה משחקות אצל רופא השנים.